פלייליסט מומלצת: אנשים מעופפים

פורסם בתאריך | 13 במרץ 2019 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

אנשים מעופפים

מאז ומעולם התקנאו בני האדם בציפורים וביכולת שלהן לפרוש כנף, להמריא אל השמיים ולהתעופף. מצאתי עשרות שירים בעברית שיש בהם אנשים מעופפים או אנשים החולמים להתעופף, אנשים ממריאים, אנשים שעולים לביקור בשמיים ונחים על עננים או אנשים שיש להם כנפיים כאלה ואחרות. בחרתי שלושים שירים שהם לא המוכרים ביותר ואולי לאו דווקא היפים ביותר, אבל כאלה שבנו לי פלייליסט קוהרנטית ויפה שהשירים בה משלימים אלה את אלה ויוצרים רצף מעניין ומשכנע. בניתי את הפלייליסט שלי על הפלטפורמה של ספוטיפיי. נדמה לי שזה אומר שכל אחד יכול להאזין לה משם, אבל רק מי שיש לו מנוי יכול להאזין לה לפי הסדר ולא בערבול אוטומטי.

רשימת השירים:
1. טוס – אביתר בנאי (מלים ולחן: שגיא צורף)
2. 15 דקות – אסף אמדורסקי
3. מלך – מירי מסיקה (מלים ולחן: מרב סימן טוב)
4. שירה – יהודית רביץ (מלים: צרויה להב)
5. אוהבת אותך, עוזבת אותך – דפנה ארמוני (מלים ולחן: שלום חנוך)
6. עפה – שרון ליפשיץ
7. לומדת לעוף – דנה ברגר
8. עשב כחול לבן – מיקה קרני
9. ציפור בגשם – דורית ראובני (מלים: רחל שפירא, לחן: מוני אמריליו)
10. כשהייתי ציפור ביער – נורית גלרון (מלים: אברהם חלפי, לחן: יעל גרמן)
11. ויש ציפור בשמיים – אלון עדר (מלים: יהודה עמיחי)
12. ציפור בגלגול אחר – רונית שחר
13. דדלוס ואיקרוס – רבקה זהר (מלים: אהוד מנור, לחן: שם טוב לוי)
14. איקרוס – דני רובס
15. דדלוס – ערן צור
16. אתמול בלילה – אפרת בן צור
17. טוס גבוה – אסף אמדורסקי (מלים ולחן: שגיא צורף)
18. עף ברוח – אביתר בנאי (מלים ולחן: שגיא צורף)
19. אני עף – דוד ד'אור
20. עכשיו אני עף – יונתן רזאל
21. אנחנו לדרכים – כנסיית השכל
22. עף ברוח – איפה הילד
23. אני עף אליך – גבי שושן
24. ציפור נדירה – דני בסן (מלים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: רן עפרון)
25. הנה אני עף – דני רובס ושלמה גרוניך
26. דיו – אביתר בנאי
27. שיר לבת – אתי אנקרי
28. מי יתנני עוף – שלומית אהרון (מלים: דוד שמעוני)
29. אתה הכנפיים שלי – אסתר שמיר
30. ציפור לבנה – סי היימן (מלים ולחן: צוף פילוסוף)

טסים מעל העיר
אסף אמדורסקי ויעלי מתמזגים לישות אחת בשיר המרטיט שפותח את האלבום המרטיט שהוציא בסוף המילניום הקודם. "מנועים שקטים" היה אבן דרך במוזיקה הישראלית ואני זוכר את הפעם הראשונה שהאזנתי לו, מראשיתו עד סופו, כשיצא. זו הייתה חוויה כמעט מדיטטיבית. אמדורסקי, שהוא גם יעלי, מתאר בשיר הזה חוויה טרנסצנדנטלית: בין רקה לרקה רק הנקמה המתוקה פועמת, כמו פעימות לב באסיות, כבדות ועמומות בדופק מוגבר. נקמה בכל מי ש-15 הדקות של סשן הצילומים הזה ו-15 דקות התהילה שתבואנה בעקבותיו מהוות את תבוסתו. נקמה שבה מאפרות פעלתניות, פלאשים של צלמים, רכבות של מלים, חלילים וכינורות – הכול נמוג ומתאדה לתוך הזמזום הסטטי של מנועים שקטים ולתוך הרחש של מאווררי הענק המבדרים את השיער ברוח. חווית נקמה טרנסצנדנטלית שבה הרוח מרימה את יעלי, שהיא אמדורסקי, באוויר, מטיסה אותה מעל העיר ומאפשרת לה לירות חצי ניצחון בכל מי שסשן הצילומים הזה ו-15 דקות התהילה שבצדו מהווים את ניצחונה עליו.

אלא שזה ניצחון עצוב. ניצחון אומלל כמעט. ניצחון של מי שיודעת שהתהילה היא בת חלוף עוד בטרם זכתה בה. ניצחון של מי שמבליטה את שדיה ומסתירה את פניה כמו הייתה קרבן של תקיפה מינית. ניצחון של מי שההלמות ברקותיה והפעלתנות של כל אנשי הצוות שטורחים סביבה ומנהלים אותה ואת הסשן מוחקות אותה, מנתקות אותה ומונעות ממנה את היכולת להיות נוכחת. ניצחון של מי שצוללת לתוך עולם פנימי של מחשבות ורגשות, שמבטאים, בסופו של דבר, תחושה של העדר ערך עצמי, של עלבון או של רגשי נחיתות. ניצחון של מי שאיננה מצליחה לבסס סוכנות על חייה ולנהל את גורלה. השיר מסתחרר לתוך הבאסים האלקטרוניים העמומים של פעימת הרקות ולתוך הפלאשים האלקטרוניים המרצדים של הצילומים ושל הסאונד הדיגיטלי ומעל הכול ממריאה החצוצרה הנהדרת של אבישי כהן בסולו אקוסטי מהדהד.

מירי מסיקה שרה אל בחור צעיר שעבר לעיר הגדולה וכולם נראים לו צעירים יפים ומוצלחים ממנו – אבל ללילה אחד הוא מרשה לעצמו לטוס מעל העיר ולהרגיש כמו מלך. יהודית רביץ, במלים יפות של צרויה להב, פונה אל שירה ההוזה הזיות של חום גבוה ומזכירה לה, שהאישה שהיא הייתה רוצה להיות מחכה בה כמו כיוון וכמו חידה – ומבטיחה לה ששמחת כל השירים שהעירה אותה בלילה המחוויר מרחפת אתה מעל גגות העיר. דפנה ארמוני, בשיר מתוך אלבום הבכורה הנפלא שלה, שאת כולו יצר למעשה שלום חנוך, עוזבת את בעלה האהוב בשביל להציל את חייה ובשביל לדעת מה היא מפסידה ומה המחיר שהיא משלמת בשל הקשר הכובל. גם היא רוצה לפרוש כנף ולעוף מעל העיר. דנה ברגר, לעומתה, רוצה ללמוד לעוף בלי לוותר על האהבה ופונה אל האהוב בבקשה שלא יוותר, כי היא אוהבת אותו יותר ויותר, גם אם היא עכשיו לומדת לעוף ופורשת כנפיים.

ציפור בגלגול אחר
שני משוררים ושתי פזמונאיות בפלייליסט מספרים על יחסי הגומלין בין האדם והציפור באופן מיוחד ומעניין. יהודה עמיחי הפך את התפקידים בשיר-משל שמבטא את המימרה לפיה הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר: "ויש ציפור בשמיים שאולי שרה עכשיו שיר מתוק – לו הייתי אדם, איש רגליים, על האדמה הגדולה והכבדה הייתי עומד ולא זז משם לעולם." כמה פשוט ויפה. אלון עדר מצא מכונת זמן וחזר עם השיר הזה לשנות השבעים בשביל לתת לו לחן שלא היה מבייש את שם טוב לוי, יוני רכטר או מתי כספי באותן השנים. הוא אפילו פגש שם את שם טוב לוי שהעניק לו סולו חליל מקסים.

שם טוב לוי נתן סולו חליל גם בשיר מקסים של אברהם חלפי, שיעל גרמן הלחינה בשנות השבעים באמת (בלי לחזור בזמן). גרמן הייתה מלחינה מוכשרת לפני שנכנסה לפוליטיקה ונורית גלרון מבצעת כמה וכמה שירים נפלאים שלה. השיר של חלפי מורכב יותר, סימבולי יותר ומעודן יותר מהשיר של עמיחי והוא מצריך עיון מעמיק בגלל הרפרנסים ומשחקי הלשון שלו: "כשהייתי ציפור ביער פגע בי חצו של צייד נע ונד. קולו הלך אחריי – לכה דודי לקראת – והלכתי ועדיין לא שבתי." העיון המעמיק במלים יידחה לפעם אחרת, אבל למרות השוני יש הרבה דמיון בין שני השירים הקטנים הללו שקיבלו לחן פרוגרסיבי ומתגלגל והם כאילו דורשים לשבת זה בצד זה.

דורית ראובני, בשיר שכתבה רחל שפירא, מעידה על עצמה שגם היא הייתה פעם ציפור בגשם שלא נמצא לה מסתור והיא תוהה האם אהובה היה עושה מעשה, לוקח אותה אל ביתו ונותן לה מחסה. את כל השירים באלבום הבכורה של ראובני – "ציפור בגשם", הקרוי על שם השיר שפותח אותו – הלחין מוני אמריליו, שאסף את ראובני מהלהקה הצבאית ולקח אותה תחת חסותו. לא הצלחתי למצוא של מי סולו החליל הנפלא בשיר הזה ואני חושד שזה שוב מיודענו שם טוב לוי, אבל אינני בטוח בזה. גם רונית שחר, שכותבת את השירים שלה בעצמה, מספרת שהיא הייתה פעם ציפור, בגלגול אחר, ושהגוף זוכר את זה.

דדלוס ואיקרוס
המיתולוגיה היוונית מספרת על דדלוס ועל איקרוס בנו, שהושמו בשבי במגדל בכרתים ולא יכלו לברוח משם בחזרה לביתם בסיציליה. דדלוס הכין לשניהם כנפיים מנוצות של השחפים שביקרו במגדל, אותן הדביק באמצעות שעווה. כשבא הרגע להמריא אל החופש הזהיר דדלוס את בנו בל יקרב אל השמש פן תמס את השעווה שבכנפיו, אולם איקרוס התפעל מהשמש, נהנה מהמעוף ולא שעה לאביו. השעווה בכנפיו נמסה והוא צנח אל הים ומת. שם טוב לוי חוזר אלינו שוב, הפעם כמלחין למלים של אהוד מנור, בשיר נרטיבי המספר את הסיפור. רבקה זהר מבצעת את השיר הזה כאילו היא מספרת על עצמה ומעניקה לו עומקים גדולים יותר מאלה שיש לו על הנייר. דני רובס כתב גם הוא גרסה לסיפור היווני וערן צור כתב על דדלוס פרפרזה גרוטסקית ותיאטרלית.

סוף המילניום הקודם
ערן צור פעל כבר בשנות השמונים וממשיך לפעול עד היום, אבל נדמה לי שאלבומו השלישי, "תכלית בתחתית" (2000), שמתוכו הבאתי את דדלוס, מציין את שיא הקריירה שלו. תחום הקריירה של דנה ברגר משיק לזה של צור, אבל נדמה לי שאלבומה השלישי, "עד הקצה" (2000), שמתוכו הבאתי את לומדת לעוף, מציין את שיא הקריירה שלה. גם אסף אמדורסקי, כאמור, הפציץ באלבום השלישי שלו, "מנועים שקטים" (1999), שממנו הבאתי את 15 דקות. את שיא הקריירה של אפרת בן צור, לעומת זאת, מציין אלבום הבכורה שלה, "צוללת" (2000), שבהפקה שלו לקחו חלק שמות גדולים רבים: אביתר בנאי, צח דרורי, אסף תלמודי, אסף אמדורסקי, ברי סחרוף. בשיר שפותח את האלבום היא מספרת על צלילה אל המעמקים על מנת לפגוש שם את האהוב האבוד ואילו בשיר השני היא מספרת על עלייה לשמיים לשם אותה המטרה בדיוק.

צח דרורי, אסף אמדורסקי ואפרת בן צור לקחו חלק גם באלבום הבכורה של אביתר בנאי אבל הבאתי לכאן שיר דווקא מאלבומו השני, "שיר טיול" (1999), שיצרו בנאי ודרורי ביחד במהלך ריטריט משותף במצפה רמון. "שיר טיול" מציין דווקא נקודת שפל בקריירה של אביתר בנאי, למרות שזה האלבום הטוב ביותר שהוא הוציא אי פעם. בשיר דיו הוא מדבר על אוננות, על דיו שפוך ועל דוב של תשוקה שמשתלט עליו ומחפש מתוק (הדוב הזה מופיע גם באלבום הבכורה, אבל שם הכול משויף ומרומז יותר) – ואומר: "גוף אני רוצה, לא את הנייר הזה. לעוף אני רוצה" בשיר שכולו תהומות וכאב. אמדורסקי ובנאי מבצעים כאן גם שלושה שירים מתוך האלבום "שלושים" של שגיא צורף (2006).

אני כמובן לא מספיד אף אחד. כל היוצרים האלה ממשיכים ליצור עד היום. במקרה יצא להם ב-1999 וב-2000 גודש של אלבומים מעולים. האלבומים האלה מתאפיינים בניסויים חדשים ומעניינים של משחקי גומלין בין אלקטרוניקה ואפילו טראנס, מוזיקה ממוחשבת, ביטים וסימפולים לבין רוק קלאסי, גיטרה-בס-תופים, דיסטורשן ושירים מלודיים ונרטיביים. המשחק הזה יצר מוזיקה מעולה.

מכיוון אחר, סוף המילניום הביא לקדמת הבמה זמרות בוגרות ביה"ס רימון. זו הייתה אז תופעה חדשה יחסית במוזיקה הישראלית. כמה מהזמרות המוכרות ביותר הגיעו משם כבר בתחילת שנות התשעים – אחינועם ניני, למשל, וגם אתי אנקרי, שהבאתי שיר מרגש עד מאוד שכתבה לבתה, בו היא מבקשת ממנה להיות כנפיים לציפור שבנפשה ומבטיחה לה שכל העולם הוא בית לציפור במעופה. שתיים מבוגרות רימון שהופיעו על בימת המוזיקה העברית בסוף המילניום הן מיקה קרני, שהבאתי את "עשב כחול לבן" מאלבום הבכורה שלה (1997) ורונית שחר, שהבאתי דווקא שיר חדש שלה.

הנה עכשיו אני עף אליך ברוח
דוד ד'אור מספר שבכל פעם שהוא רואה אותך הוא עף ("אני עף"). יונתן רזאל מספר שעכשיו הוא עף ושאין שום רעש שיעצור או יגביל אותו ("עכשיו אני עף"). דני רובס ושלמה גרוניך מספרים שהם עפים גבוה מעל לדאגות היומיום ושלא צריך למהר לשום מקום ("הנה אני עף"). גבי שושן מספר שהוא יושב באוטו, מאזין לחדשות, מדליק סיגריה ומנסה לא לחשוב עליך ("אני עף אליך"). חמי רודנר מספר גם הוא על הכבישים – הפעם על הכביש המהיר דווקא – וגם הוא עף ברוח, אל מעבר ליומיום ולפרסומות ברדיו ("עף ברוח").

אסתר שמיר מתארת את מעשה האהבה במלים מפורשות, ואומרת: "אנחנו לא עושים אהבה, האהבה עושה אותנו" – וגם: "אנחנו עפים אל תוך האהבה." סגרתי את הפלייליסט עם שיר רגיש של סי היימן, על עוצמה נשית, על שחרור נשי ועל הכוח שעשוי להיות לאישה להיחלץ מהמצוקה שקוברת והורסת אותה. מכל הבקשות לעוף – אלה שנובעות מתחושה שהיומיום אפור, אלה שנובעות מהזדהות עם ציפורים או מכמיהה לחוות חוויה של מעוף, אלה שנובעות מרצון לחוות שחרור וחופש, לרקוד ולשיר, אלה שנובעות מרצון לנקום, (גם אם נקמה מתוקה), ביריבים – מכל הבקשות שאספתי אין בקשה נוגעת ללב יותר או ראויה יותר לפרוש כנף ולהמריא מהבקשה לזכות בחירות ולהיחלץ מאסון: "עמוק בתוך מסדרונותיך שוכנת לה שלווה קסומה של חום. היא לא יודעת את הפחד בעיניך. לכי אליה – לכי אל החלום. כמו ציפור לבנה תעופי בין חלומותיך, בין הריסותיך, אל מחוז חפצך."

|| כל הכתמים בקטגוריה: המלצות ||

« הכתם הקודםהכתם הבא »

תגובות

תגובות בפייסבוק על "פלייליסט מומלצת: אנשים מעופפים"

כתוב תגובה





  • אודות

  • קטגוריות

  • תגובות אחרונות

  • כתמים אחרונים

  • להירשם לעידכונים בדוא"ל

    שלח את כתובת הדוא''ל שלך ומעכשיו תקבל עידכון בכל פעם שיהיה כאן כתם חדש.