פלייליסט מומלצת: יונים בנות ימינו

פורסם בתאריך | 2 באוקטובר 2019 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

יונים בנות ימינו

במובן מסוים – כל שיר בעברית שיש בו יונה הוא הרמז לסיפור של נוח והמבול. כל יונה היא קצת יונה עם עלה של זית, יונת שלום, יונה מבשרת, יונה שעפה מעל למים רבים שאינם קלים. גם הנכדה שלה, היונה משיר השירים, נושאת בחובה תכונות דומות, כעין ירושה ספרותית-מיתולוגית. לפלייליסט שכאן הכנסתי רק יונים בנות ימינו – כלומר, לא כאלה שהן הרמז מובהק ליונה של נוח או ליונה של שיר השירים, אלא כאלה שמייצגות יונים בהקשרים אחרים ובאסוציאציות אחרות, או כאלה שההקשר התנכי שלהן הוא רק נרמז ולא ממצה את כל ישותן. יש בפלייליסט הזו שלושים שירים והיא אורכת קצת פחות משעתיים. בניתי אותה על הפלטפורמה של ספוטיפיי.

רשימת השירים:
1. שיר היונה – מתי כספי (מלים: שמרית אור)
2. נאום היונה – הנשמות הטהורות (מלים: אהוד מנור)
3. הומה יונה – דיויד ברוזה (מלים: צרויה להב)
4. יונה עייפה – גבי שושן (מלים: אהוד מנור, לחן: צביקה נוי)
5. אהבה לבנת כנף – בעז שרעבי (מלים: שמרית אור)
6. זוג יונים – נסים גרמה
7. יונה שלי – ישי לוי (מלים ולחן: עמיר בניון)
8. צחורת כנף – קובי אפללו
9. עוד דקה את נעלמת – זהר ארגוב (מלים ולחן: רמי לב)
10. יונה שלי – ציון גולן (מלים: יורם טהרלב, לחן: נורית הירש)
11. שיר על יונה בחלוני – אריק איינשטיין (מלים: אברהם חלפי, לחן: יוני רכטר)
12. תיבת הזמרה נפרדת – חנן יובל (מלים: נתן אלתרמן)
13. משירי היונה והשושן – רוחמה רז (מלים: לאה גולדברג, לחן: נחום היימן)
14. היונה – רבקה זהר (מלים: דליה רביקוביץ', לחן: מוני אמריליו)
15. על גג אדום – חווה אלברשטיין (מלים: אלישבע)
16. מדרש יונתי – קובי אוז (מלים ולחן: מאיר אריאל)
17. יונת ישראל – יובל סלע (מלים: שחר אריאל)
18. עניינים של יונים – דורון שפר
19. כינים של יונת שלום – שלום גד
20. זוג יונים – היהודים
21. הדוור – עומר קורן
22. יונים מהגג – מיקה קרני
23. שתי יונים יונים – אריק איינשטיין (מלים: אברהם חלפי, לחן: יוני רכטר)
24. ערב קיץ ויונים – רוחמה רז (מלים: תרצה אתר, לחן: מוני אמריליו)
25. היונה – צוות הווי הנח"ל (מלים: דליה רביקוביץ', לחן: אברהם זיגמן)
26. כל היונים – יפה ירקוני (מלים: זרובבלה שושנקין, לחן: דרורה חבקין)
27. שובך יונים – עליזה קשי (מלים: אברהם בן-זאב, לחן: אפי נצר)
28. שני אורחים – חבורת רננים (מלים: שמואל בס, לחן: מרק לברי)
29. תיבת הזמרה נפרדת – הפרברים (מלים: נתן אלתרמן, לחן: נחום היימן)
30. משירי היונה והשושן – אריק איינשטיין (מלים: לאה גולדברג, לחן: שם-טוב לוי)

יונה מבשרת
אולי התכונה הספרותית ביותר של היונים היא השימוש שעשו בהן כיוני דואר. היו מגדלים יונים בעיר פלונית, בבית דואר מקומי, שהן הורגלו לראות בו בית. כשהיו יוצאים ברכיבה אל ערים קרובות ורחוקות, היו מביאים כלוב עם יונים ומשאירים אותו בבית הדואר המקומי. בכל בית דואר עמדו אם כן כלובים עם יונים מסומנות – כל יונה והעיר שבה גדלה. כשרצו לשלוח מסר בהול לעיר פלונית, היו קושרים קלף לרגלה של יונה שגדלה באותה העיר, משחררים אותה לחופשי ומקווים שתמצא את דרכה הביתה. כך, לכל בית דואר היו מגיעות, מפעם לפעם, יונים שגדלו בו ושנלקחו ממנו לערים אחרות – הן היו שבות אליו עם מכתב קשור לרגלן ובו מסר בהול מהעיר שאליה נלקחו. יוני דואר שימשו גם במלחמות – חיילים הביאו עמם יונים אל הקרב ושלחו מסרים מהחזית אל ערי הבירה, שהגיעו בתוך שעה קלה – הרבה לפני שהיו בנמצא טלפונים, מכשירי קשר או מכשירי טלגרף.

התכונה היונית הזו היא מפליאה. ראשית, אין זה ברור באיזה אופן עובד הסימון הזה, שגורם ליונה לחזור אל עיר מוצאה מכל מקום בעולם ואין זה ברור מדוע היא עושה זאת. שנית, יכולת הניווט שלה היא פנומנלית. בעלי חיים רבים יודעים לחזור על עקבותיהם ולשוב כלעומת שבאו – אבל היונה פשוט יודעת לאתר את המיקום של הבית. היא יודעת לעשות זאת גם אם נלקחה לשם בכלוב מכוסה והיא איננה חוזרת על עקבותיה, אלא מוצאת את הקו הישר, הקו האווירי, אל מקום מוצאה – היא פשוט מותחת אזימוט וטסה הביתה. לסיום, הנחישות שלה להגיע ליעדה גורמת לה לטוס על פני מרחקים עצומים, לחצות ימים ואגמים, לטוס מעל שדות והרים ולעשות זאת בזמן הקצר ביותר. היא איננה עוף נודד – ציפורים נודדות גומעות מרחקים עצומים כדבר שבשגרה, אבל לאו דווקא תוך מאמץ לעשות זאת במהירות מקסימלית, אלא מקדישות לנדידה חלק ניכר מהשנה, כשהן עפות דרומה בראשית החורף וצפונה בסופו. היונה איננה נודדת, אלא פשוט ממהרת לשוב הביתה.

היונה משיר היונה של שמרית אור (בלחן ובביצוע של מתי כספי), מייצגת את התעופה הנחושה הזו – גבוה מעל המגדלים היא דואה ועיניה כלות, היא הומה ואברותיה קלות והיא מרחפת על המים – הלאה, הלאה – ומחכה. היונה מנאום היונה של אהוד מנור (בלחן ובביצוע של נתן כהן), סובבת סחור סחור בלי הרף בתוך הכלוב ואיננה יודעת אם החורף כבר הגיע – היא מבקשת שיניחו לה לעוף על פני שדות ואילנות, על אפיקי מים, על אגמים ועיינות. היונה העייפה, גם היא של אהוד מנור (בביצוע של גבי שושן), רוחפת בלי קול בשחקים בין סופות רעמים וברקים וכך גם היונה של יורם טהרלב, (בלחן של נורית הירש ובביצוע של ציון גולן), שעייפה מנדוד.

היונה התמה של לאה גולדברג משירי היונה והשושן היא עדינה ושברירית, אבל מרהיבה: קולה נשמע מקצה השמים והאור מונח על כנפיה. הקמה המאדימה בערוב היום, היום הרומה את השמש בים, הלילה הסוגר כחומה והגבר הקורא מעבר לליל – כל אלה מביאים את הדוברת בשיר לייחל ליונה כלבשורה, לקרוא לה לבוא ולהביא את האור בכנפיה – ואכן, היונה התמה מגיעה ומביאה במקורה את איילת השחר. שיר קטן ודחוס, רווי באלוזיות, הרמזים ורעיונות מטפיזיים. רוחמה רז מבצעת אותו בלחן של נחום היימן ואריק איינשטיין מבצע אותו בלחן של שם-טוב לוי.

היונה הלבנה והפצועה
מאפיין ספרותי נוסף של היונה הוא עדינות, חולשה ושבריריות. כל היונים למעלה, המבקשות לדאות על פני ימים ואגמים, לגמוע מרחקים ולהביא בשורה – הן כולן יונים חלשות ודואבות, שאם לא אמרו נואש, הרי שיש בזה פלא. היונה של דליה רביקוביץ' – שהייתה למשל בעינה וכנפה (כשם שכל היונים כולן הן משל בעיניהן וכנפיהן) – היא יונה לבנה שאנו מצווים לאהוב. אנו מצווים לאהוב אותה משום שהייתה לבנה, משום שנטרפה, משום שהיו לה שבעים ושבעה אויבים. אנו מצווים לאהוב אותה משום שמעצם העובדה שנטרפה, מחויב המציאות הוא שקודם לכן הייתה צחורה. אין קורבן בלתי קורבן צח וטהור. רביקוביץ' מותחת כאן אירוניה-עצמית מפויסת. יש לה כשרון מיוחד לזה: היא לועגת למיתוס ומחבקת אותו בעת ובעונה אחת. היא מטילה בו ספק ובכל זאת מתפעלת מיופיו ונכבשת בקסמו. רבקה זהר מבצעת את השיר בלחן של מוני אמריליו ויזהר כהן מבצע אותו בלחן של אברהם זיגמן.

היונה מסמלת טוהר משום שהיא לבנה. על לובן לא ניתן להסוות כתמים, כך שניקיונו הוא חד משמעי יותר מזה של כל גוון אחר. הלובן מסמל אם כן ניקיון וניקיון-כפיים. הוא מסמל צדיקות של מי שאין בו רבב ושאין לו דבר להסתיר. הלובן מסמל לכן גם את השבת, את הטלית, את יום הכיפורים ואת בית הכנסת. היונה הלבנה, הצחורה, מסמלת את השלום באוהלי ישראל, את תורת ישראל ואפילו את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

הברית החדשה כתובה בסוגה ספרותית שהייתה שכיחה בכתיבה העברית של שלהי ימי הבית השני – כתיבה נבואית, אסכטולוגית, גדושה לשון תנכית ומטפורות תנכיות. כשישו עלה מן הטבילה בנהר הירדן הוא ראה יונה לבנה יורדת אליו מהשמיים ומבשרת לו שהוא בן של מלך, בן של אלוהים. היונה הנוצרית הזו היא גלגול, דור שלישי, של היונה של נוח ושל היונה משיר השירים – והיא נעשתה סמל יסודי בנצרות. היא מייצגת את רוח הקודש: עלה אחד מתוך השלושה שמרכיבים את השילוש הקדוש והיא מייצגת את הקשר בין האב והבן ואת הקשר בין האלוהות לבין האדם. במובן הזה, היונה הנוצרית היא שוב יונה מבשרת. באירופה של ימי הביניים רעיונות וסמלים רבים התגלגלו מהנצרות בחזרה אל היהדות וכך מצאה את עצמה היונה הנוצרית הזו, נינה של היונים התנכיות, מתגלגלת בחזרה אל היהדות באמצעות ביטויים כמו "שליחה של מלך" – משם היא התגלגלה עד אל קובי אפללו, בשיר יפה שכתב על יונה צחורת כנף ועד אל עמיר בניון, בשיר יפה שכתב לישי לוי, על היונה המבשרת את השלום באוהלי ישראל.

מול כל השירים הללו עומד בהתרסה שירו המטלטל של אברהם חלפי: "על חלוני יונה, בשומה יוניות עדינה. מול חלוני חלון. מול החלון חלוני. אתמול היה יום ראשון היום שני." היונה של חלפי איננה שליחה של מלך אלא שליחה של הילדים ברחוב. האומללות שלהם מוצבת בניגוד לכתר שעל ראש המלכים ולמלוכה שעל כתפיהם והניגוד הזה מוצב בהתרסה אל מול מלכות שמיים. חלפי מטיח את הדימויים היפים, הזכים, המסממים הללו: למי אכפת שאלוהים טוב ושיש בשמיים גן – אם ילדים רעבים מושלכים לרחוב? למי אכפת מהלובן של היונה – אם הרש נלעג בשל צבע עורו הכושי? למי אכפת מהיוניות העדינה שהיונה על החלון בשומה בה – אם החלונות עומדים זה מול זה בשתיקה רועמת? היונה הזו איננה זכה וטהורה – זוהי יונה סתמית. יונה מהסוג שהומה על כל חלון. היא סתמית כמו החלון עצמו. כמו החלון שמולו. כמו הילדים הרעבים והשחורים שברחוב. השיר החזק הזה מגיע מהאלבום המופתי של שירי אברהם חלפי, שהוציאו אריק איינשטיין ויוני רכטר בסוף שנות השמונים.

יונת השלום
היונה בשיר נפלא של צרויה להב (בלחן וביצוע של דיויד ברוזה), הומה מתחת לחלון החדר, בעולם בו ילדים לומדים לזהות אויב ולחשוד ברחש עשב בשדה פתוח. היא מספרת על חוף וסכנה – אולי אותו החוף שחיפשה לשווא כשנשלחה מן התיבה לראות אם קלו המים – והיא מספרת על שורשי הזית ולא על הענף שלו, על פרשת המים, על עין תחת עין, על הנשענים על חרבות ועל קין המיילל בין המצבות. גם השיר הזה צורב בבשר. שומעים בו מבין השיטין איזו התאבדות קולקטיבית, איזו נכונות למות ולהיהרג, איזה עיוורון לאחוות האדם – לעובדה שכל הרג הוא הרג של אח – עיוורון שנובע מנקם אחת משתי עיניי או מנקם של שתיהן גם יחד. יפה ירקוני, לעומת זאת, מבטיחה שהשלום יגיע ושבמקום רובים מכודנים נישא לך פרח בכוונת, אך משהו בהבטחה הזו מופרז מכדי להיות אמין ולשבות את הלב ואילו שלום גד, בנוסח מר וסרקסטי, מתאר את הכינים של יונת השלום.

יונת הסלע משיר השירים מבקרת בפלייליסט הזו בשני שירים בעלי מסר מנוגד. בשיר של יובל סלע (מלים של שחר אריאל), היונה היא גם תורת ישראל שנעדרה מישראל זמן רב מדי והיא גם ההבטחה לשלום ולהגנה מפני הנץ והנשר. משהו כמו – כשתשוב התורה אל העם ישוב לשכון בעם שלום והיא אף תגן עליו מפני אויביו. במדרש היונתי של מאיר אריאל, לעומת זאת, יונת הסלע המסמלת את השלום ואת הצדק נחבאת בחגווי הסלע מפני הנץ – ועמה נחבאים השלום והצדק, בעוד ירושלים מתחסדת ומתיפייפת ברבים. קובי אוז הקליט כיסוי לשיר הזה והביצוע שלו טוב בעיני מהמקור – זה מרגיש כאילו הוא מבין את המלים של אריאל טוב יותר מאריאל בעצמו – או לפחות שהוא יודע להגיש אותן באופן מלומד ונהיר יותר, מתפלפל יותר, יהודי יותר – כזה שמצדיק את המדרש הגלום בהן.

יונת האהבה
היונה – או ליתר דיוק: זוג היונים – מסמלת גם זוגיות, נאמנות, אהבה ושלום-בית. אינני יודע אם יונים הן נאמנות יותר, זוגיות יותר או אוהבות יותר מציפורים אחרות, אבל הן התקבעו ככאלה בעולם הספרותי, עד כדי כך שהביטוי "זוג יונים" מתאר, מבלי להזדקק ליונים בשר ודם, זוג אוהבים שהאהבה ביניהם פורחת וקורנת סביבם. התייחסות כזו ליונים מצאתי בשיר של שמרית אור "אהבה לבנת כנף" (בלחן ובביצוע של בזע שרעבי), בשיר "זוג יונים" של נסים גרמה (שלא הצלחתי לגלות מי הם היוצרים שלו) ובשיר "זוג יונים" של היהודים, בשיר "עוד דקה את נעלמת" של זהר ארגוב ("אני שלך, את לא יונה שבודדה. אני איתך, האהבה עוד לא כבתה.") ובשני שירים קלאסיים ונוסטלגיים מאוד: "שני אורחים", כאן בביצוע של חבורת רננים, ו"שובך יונים" של עליזה קשי. הבאתי גם את השיר "על גג אדום" של אלישבע. חווה אלברשטיין העניקה לפני שנים אחדות לחן וביצוע יפים עד מאוד לשיר המתוק הזה ("על גג אדום יונה יושבת, יונת האהבה.") והיא מגישה את המלים של השיר באופן שובה לב ממש.

יונים עירוניות
לסיום, היונים מסמלות גם סתם כך נוף עירוני. הן מצויות בכיכרות ובמזרקות, ליד גשרים ועל גדות נהר, מעל גגות הבתים וליד מגדלי פעמונים. אלתרמן מעטר ביונים לעתים קרובות את הפרברים ואת הערים בשיריו. אחד השירים האהובים והמוכרים שבהם הוא עושה זאת הוא השיר "תיבת הזמרה נפרדת" ("על העיר יונים עפות"), שזכה ללחנים רבים, בין היתר לחן חדש יחסית של אבישי כהן. החלטתי להביא בפלייליסט הזו את שני הלחנים הקלאסיים של השיר, האחד של חנן יובל ובביצועו והשני של נחום היימן, בביצוע של הפרברים. מתוך אותו אלבום מופתי של שירי אברהם חלפי, הבאתי גם את הגרסה של אריק איינשטיין ויוני רכטר לשיר "שתי יונים יונים", המתאר שני שיכורים על שפת הנהר, שיונים חגות בשמיים מעליהם. הבאתי גם שיר קטן ויפה של מיקה קרני: "לשאלות שבעיניך יש תשובות שעפות כמו יונים מהגג" וכן את השיר המקסים מאוד של תרצה אתר "ערב קיץ ויונים", בביצוע נהדר של רוחמה רז.

|| כל הכתמים בקטגוריה: המלצות ||

« הכתם הקודם

תגובות

תגובות בפייסבוק על "פלייליסט מומלצת: יונים בנות ימינו"

כתוב תגובה





  • אודות

  • קטגוריות

  • תגובות אחרונות

  • כתמים אחרונים

  • להירשם לעידכונים בדוא"ל

    שלח את כתובת הדוא''ל שלך ומעכשיו תקבל עידכון בכל פעם שיהיה כאן כתם חדש.