הבדלים שבמהות בין שמאל וימין

פורסם בתאריך | 27 במאי 2013 | 6 תגובות | תגובות בפייסבוק

רקע:
בויכוח ישן אחד, מישהו אמר שזה מוזר, שליברליזם (אנטי-שמרנות) נחשב לדעה שמאלנית, ואילו ניאו-ליברליזם (כלכלי) נחשב לדעה ימנית. למה הצידוד הזה בחירות הפרט נחשב לשמאל ואילו הצידוד הזה בחירות הפרט נחשב לימין. בויכוח אחר, פחות ישן, מישהו אמר שהוא יודע להבדיל בין שמאלנים לימנים בישראל, אבל לא יודע אם יש בכלל דבר כזה אצל הפלסטינים. פעילת שמאל קיצונית אחת הביעה שמחה על מוות של טייסי "צבא הכיבוש לישראל" בקריאות קולולולו וירטואליות, ועוררה ויכוח פנים-שמאל-רדקלי קטן: האם הם צריכים לגבות אותה או להתנער ממנה. אלה ואחרים הביאו אותי לתהיה: על מה מבוסס ההבדל בין ימין לשמאל. או: איך מגדירים ימין ושמאל.

למה שמים פושעים בכלא?
כשהייתי בן 10, אמא לקחה אותי לאבחון, על מנת לבדוק אם אני מחונן. אני לא זוכר אם הייתה לזה סיבה קונקרטית כלשהי. יכול להיות שזה נועד לפטור אותי משיעורים מסויימים או מחובות מסויימות בבית-הספר, ויכול להיות שזו הייתה סתם גחמה אימהית גאה. אני זוכר שהתואר החמיא לי, אבל שכבר אז כעסתי על התיוג הזה, ועל עצם קיומו של תיוג שכזה. אני מניח שלא ידעתי לנסח מצע אידיאולוגי מורכב, שמסביר מה רע במנגנון הזה – היום אני יודע – אבל אני מניח שזה אומר שכבר אז הייתי שמאלני.
אני לא זוכר הרבה מאותו מבדק. אני זוכר במעורפל את החדר, עם שטיח מקיר לקיר וריהוט מרשים מעץ מלא. אני זוכר שהייתי צריך להרכיב כל מני פאזלים ולפתור חידות. הזיכרון המובהק ביותר שיש לי מאותו יום, הוא השאלה האחרונה שנשאלתי. הבוחן ביקש שאמנה שלוש סיבות שבגללן שמים פושעים בכלא. אני זוכר שהשאלה הזו נחתה עליי כרעם מן השמים. כמו מעיין הארה. פקיחת עיניים. שאלה פילוסופית. קיומית: למה, באמת, שמים פושעים בכלא?!
התעשתתי, ומניתי שלוש סיבות שחשבתי שתמצאנה חן בעיניי הבוחן, והן אכן מצאו חן בעיניו, אבל אני המשכתי להסתובב עם השאלה הזו זמן רב, ולחפש תשובות שתמצאנה חן בעיניי. זה היה מעיין רגע כזה שבו הבנתי שהדברים אינם מובנים מאליהם. שאין זה מובן מאליו שיש סיבות טובות לשים פושעים בכלא. שאין זה מובן מאליו שפושעים הם רעים ושוטרים הם טובים. שאין זה מובן מאליו שענישה היא דבר ראוי או הכרחי. אני באמת זוכר את הרגע הזה בתור רגע מכונן. אני חושב שזרעי האנרכיזם נזרעו בי אז.

כשהייתי בן 16, באחר הצהריים של שבת יגעה כלשהי, בסלון בבית ההורים, בהיתי בטלויזיה בסרט "איש מת מהלך". הייתה שם נזירה שניסתה לשכנע נידון למוות לחזור בתשובה לפני הוצאתו להורג. אני לא זוכר כמעט כלום מהסרט, אבל אני זוכר אותו בתור מכונן תודעתי נוסף. ראיתיו בלא שימת לב, והדברים חילחלו לאט לאורך אותה השבת, גם אחרי שהסרט נגמר, ובלי שהבנתי מה אני מבין, אך לימים הבנתי, שמה שהבנתי, היה יסודות בחשיבה קרימינולוגית. הבנתי את מה שהתחלתי להבין בגיל 10 – שפושעים אינם אנשים רעים. שאין אנשים רעים. הבנתי שיש בי הרבה מאוד חמלה ואהבה לפושעים, ובמיוחד לחמורים ביותר. לרוצחי ילדים בעיניים פקוחות. הבנתי שזה ממש לא כיף להיות רוצח.

ניסוי העכברים של מאיר וזליגמן.
מניחים במבוך צמדים של עכברים. כל צמד קשור ביחד ברתמה, ומדיי פעם מחושמל. עכבר אחד בכל צמד יכול להפסיק את החישמול על ידי לחיצה על הלוח באמצעות אפו – זו קבוצת הביקורת. בשלב השני הם מוכנסים לתוך תא, מושמע צליל, ואז הרצפה מחושמלת. על מנת להפסיק את החישמול הם צריכים לקפוץ מעל המחסום אל הצד השני של התא. העכברים יכולים ללמוד שכדי להמנע מהחישמול הם צריכים לקפוץ מעל המחסום אל הצד השני של התא כבר כשהם שומעים את צליל האזהרה. עכברי הביקורת לומדים את זה מהר, אבל העכברים המוצמדים לא מגיבים והופכים להיות יותר ויותר פסיביים. זה קורה, משום שבשלב הראשון למדו המוצמדים שאין להם שליטה בחישמול שהם חווים, להבדיל מקבוצת הביקורת, שלמדו שיש להם שליטה.
כשמדענים עושים ניסוי על עכברים במעבדה, הם יכולים להוכיח שמספר מועט יחסית של עכברים מתנהג בדרך מסויימת, על מנת לטעון שכך מתנהגים כל העכברים. אם חמישה עכברים הגיבו באופן מסויים לסדרה של מכות חשמל, אנחנו מסיקים שכל עכבר אחר היה מתנהג באותו האופן.

דעות מימין ומשמאל.
בדרך כלל, אנחנו מבדילים בין שמאל וימין לפי המצע שלהם. לפי המטרות שאליהן הם שואפים. להלן תיאור קצר של סקאלה של דעות לגביי פתרונות לסכסוך הישראלי-פלסטיני:
1. ארץ ישראל השלמה מובטחת ליהודים, צריך להרוג או לגרש מכאן את כל היתר.
2. אפשר לתת לערבים להשאר כאן כמיעוט חסר זכויות.
3. אפשר לתת לערבים אוטונומיה מוגבלת בערים שלהם.
4. צריך להקים שתי מדינות לשני עמים, מבוססות על קווי 67' ועל הזכות להגדרה עצמית.
5. צריך להקים מדינה אחת, אזרחית או דו-לאומית, בשטח שבין הירדן והים.
6. צריך להקים כאן מדינה פלסטינית, על כל השטח של פלסטין ההיסטורית, ולאפשר ליהודים להינות משיוויון זכויות.
7. צריך למנוע מיהודים שיוויון זכויות, או לתת להם אוטונומיה חלקית בערים שלהם.
8. כל אדמת פלסטין היא אדמת ווקף, וצריך להרוג או לגרש מכאן את כל היהודים.

ישראלים שתומכים בדעות הראשונות נחשבים לאנשי ימין קיצוני. ישראלים שתומכים בדעות החמישית או גבוהות ממנה נחשבים לשמאל קיצוני מאוד, סהרורי. לפי השיטה הזאת, לדעתי, צריך להגדיר פלסטינים שתומכים בדעות הגבוהות בתור ימנים קיצוניים, ופלסטינים שתומכים בדעות הרביעית ומטה בתור שמאלנים קיצוניים. יש מעט ישראלים שתומכים בעמדה השישית, ואולי אפילו ישראלים שעזבו ותומכים בדעה השביעית. יש יותר פלסטינים שתומכים בדעה החמישית מאשר כאלה שתומכים ברביעית. אני מאמין שיש גם מעטים שתומכים בשלישית.
השתתפתי בויכוח אודות קיומם או אי-קיומם של מחנות שמאל וימין באוכלוסיה הפלסטינית, ואודות השאלה איך מגדירים ימין ושמאל. הויכוח הזה עורר בי את החשק לכתוב את הכתם הזה. האם יכול להיות שישראלים ופלסטינים עומדים זה מול זה, ומהווים תמונת מראה זה של זה, כך שהימין של האחד הוא השמאל של האחר? האם אין שמאל וימין אבסולוטיים? ומה לגביי זרים, שאינם מישראל או מפלסטין – איך יש למדוד את העמדות שלהם בסכסוך שלנו? ומה הקשר בין שמאל מדיני לבין שמאל כלכלי ושמאל חברתי?

הבדלים שבמהות בין שמאל וימין.
אני חושב שיש עקרונות יסוד, שלרוב לא מפרטים אותם, שהם אבסולוטיים, ושמהווים הבדלים שבמהות בין שמאל לימין. הבדלים שאינם תלויי זהות. בחד"ש מסבירים לנו שוב ושוב, שהם מבקשים לחלק את המרחב שלנו אחרת – לא בין יהודים וערבים, אלא בין תומכי שלום מכל הדתות והלאומים, לבין סרבני שלום מכל הדתות והלאומים.

א. עכברים במבוך: שמאל כלכלי (סוציאליזם).
הנחת היסוד של השמאל היא שאנשים הם טיפשים וחלשים. חוקרים של מדעי החברה – פסיכולוגיה, סוציולוגיה, קרימינולוגיה, היסטוריה, עבודה סוציאלית – מניחים שאנשים הם כמו עכברים במבוך. כולנו מושפעים מאותם הדברים באותו האופן. על כולנו חלים אותם חוקים נפשיים-חברתיים. כולנו מגיבים לאותן נסיבות באותם אופנים צפויים מראש.
בימין נותנים לאדם הרבה יותר קרדיט. בימין מניחים שמותר האדם מן העכבר, שבני אדם הם יצורים נבונים, חושבים, בוחרים, שמנהלים את חייהם, את גורלם, את עתידם, שמקבלים החלטות באופן הגיוני ורציולני, שיש להם אחריות לבחירותיהם ולמעשיהם, שלא קל כל-כך לתמרן אותם ולהפעיל עליהם מניפולציות. ימנים אוהבים בני אדם.

ימין כלכלי מבוסס על ההנחה, שכשיש חופש – הצלחתו וכשלונו של כל אחד מונחים בידיו. מי שיתאמץ ויהיה חרוץ – יצליח, ויוכל להתעשר. מי שיתבטל, או יזניח את עצמו – ייכשל. כלומר: השוק החופשי מטיל על הפרט אחריות אישית גבוהה לחייו וגורלו. 
שמאל כלכלי גורס, שהחופש הימני הוא חופש מדומה, משום שלמעשה אין לנו שליטה על חיינו ועל גורלנו. העתיד שלנו תלוי בעבר שלנו ובנסיבות שלתוכן נולדנו ושבהן גדלנו, ויש לנו סטטיסטיקה בשביל לגבות את זה. מי שנולד עני ימות עני ומי שנולד עשיר ימות עשיר. כמעט ואין מקרים של ניעות חברתית – אין אנשים שנולדו להורים עשירים ואיבדו את מעמדם החברתי, ואין אנשים שנולדו להורים עניים ונהיו אמידים או בעלי אמצעים. נכון: יש כמה כאלה. כל אחד מכיר איזו דוגמא מדהימה של סינדרלה מודרנית כזו או אחרת – אבל אנחנו מסתכלים על טבלאות, על סטטיסטיקה, ולא על קוריוזים מעוררי השראה. סטטיסטית, היכולת לנוע בהירארכיה הסוציואקונומית, היא אפסית. אנחנו אומרים: אנשים בחברה הם כעכברים במעבדה. לא צריך לתת להם יותר מדיי קרדיט – הם לא מעצבים את חייהם ולא בוחרים את גורלם. הנסיבות עושות את זה. כלכלה שמאלנית מבקשת לצמצם את החופש המדומה ולהרחיב את הרווחה של כלל הציבור.

ב. עכברים בתא מחושמל: שמאל חברתי (ליברליזם).
מסקנה ישירה מן ההנחה הזו, היא שמוטלת עלינו חובה להתחשב בחלשים, במי שגורלם לא האיר להם פנים, במי שנקלעו לסבך כזה או אחר, או במי שהם פשוט שונים מהנורמטיבי והשכיח. לעתים מובעת תמיהה על כך, שצידוד בחירות בהיבט הכלכלי נחשב לגישה ימנית, ואילו צידוד בחירות בהיבט האישי – מה שנקרא: ליברליזם – נחשב לגישה שמאלנית. ההבדל היסודי בין שמאל וימין איננו הצידוד בחופש – המשותף לכולם – כי אם האמונה או אי-האמונה שביכלתנו לממש את החופש שניתן לנו לכאורה.
תמיכה בהומוסקסואליות, בזכויות להט"בים, כגון נישאין חד-מיניים, פונדקאות ואימוץ, תמיכה בהפלות, בסקס מחוץ למסגרת הנישואין ובגירושין – כל העמדות הללו נחשבות לעמדות שמאלניות. אותם שתומכים בכלכלה שמאלנית תומכים גם בהן. בישראל הדבר מורגש פחות, אם כי גם אצלנו יש זיקה מסויימת בין ניאו-ליברליזם, ימין מדיני ושמרנות. העמדה האנטי שמרנית איננה מבוססת דווקא על צידוד-יתר בחופש, כי אם על ההנחה שבמהותנו, כפרטים, אנחנו נעדרי חירות: אנחנו לא בוחרים להיות הומוסקסואלים, לא בוחרים להכנס להריון בגיל 16, לא בוחרים להתחתן עם הגבר הלא-נכון – כל הדברים הללו קורים לנו בניגוד לרצוננו. ימנים מאמינים בחופש הבחירה, ולכן גם בחובה הנגזרת ממנו – החובה לקבל בחירות "נכונות”. שמאלנים מניחים שאנחנו לא באמת בוחרים דברים מסויימים – ולכן בחובה החברתית להגן על מי שנסיבותיו האישיות אינן נורמטיביות או אינן נוחות.

ג. כפות המאזניים: שמאל משפטי (אנרכיזם).
הבדל עקרוני בתפיסת העולם שבין שמאל לימין, הוא ההתנהלות הנובעת מן המסקנה הזאת. באופן כללי, בימין מחפשים צדק. בימין מחפשים מוסר אפלטוני: מוסר של תורת המידות. פעמים רבות משתמשים בימין במוסר מהסוג של עין תחת עין, או גרסאות מרוככות שלו. בימין מאמינים באחריות אישית – אדם אחראי למעשיו, ומוטלת עליו החובה לבחור בחירות טובות ונכונות, ומוטל עליו לשאת בתוצאות של מעשיו ובהשלכות הנגזרות מהן. על כפות המאזניים של הימין מונחים שכר ועונש: על מעשים טובים מקבלים גזר, ועל מעשים רעים מקל.
בשמאל לא מחפשים צדק. בשמאל מחפשים רווחה. השמאל מבוסס על מוסר של בעלי זכויות, ולא על מוסר של בעלי חובות. על כפות המאזניים של השמאל מונחות התוצאות הצפויות מהתנהלויות כאלה ואחרות שלנו כחברה. זה מכונה: תוצאתנות. אנחנו לא מענישים מישהו כי כך ראוי, אנחנו בוחרים עונשים בהתאם להשלכות ולתוצאות שלהם. ההתנגדות לשחרור מחבלים פלסטינים בעסקת שליט, למשל, כשהיא נשענת על האמירה: “הם פשעו, מגיע להם עונש" – מהווה עמדה ימנית. כשהיא נשענת על האמירה: “הם מסוכנים, הם עלולים לפגוע באנשים נוספים אם ישוחררו" – מהווה עמדה שמאלנית.
שמאלנים עשויים להתנגד לבתי סוהר כליל. שמאלני עשוי לרכוש אמפתיה רבה למי שמצבו הנפשי והחברתי רע עד כדיי כך שהוא רצח, למשל, אדם אחר במודע ומתוך כוונת זדון. אדם כזה תמיד יהיה אדם סובל. אין רוצחים מאושרים. אין רוצחים שחיים בשלמות רוחנית ובחדווה. רוצחים סובלים תמיד ממצוקה ומועקה עמוקות, ולרוב גם מסוציופתולוגיות ומפסיכוזות כאלה ואחרות. רוצחים זקוקים לתמיכה והגנה, למסגרות מכילות, לתכניות שיקום ולקהילות מעצימות. אם נסב להם סבל רב יותר – לא תצמח מכך שום תועלת לקורבנות שלהם. אם נאפשר להם לצמוח מתוך התהום שהם מצויים בה – תצמח מזה תועלת להם ולחברה בכלל. שמאלנים לא שונאים פושעים, אלא אוהבים אותם. שמאלנים לא רוצים לנקום בפושעים, אלא לעזור להם, וכך גם לעזור לחברה.

ד. הבנאליות של הרוע: שמאל מדיני (סוציולוגיה וגזענות).
למרות שלא ברור איך טענה שכזו עשויה להתקבל על הדעת – לפעמים נדמה לי שהבדל נוסף בין שמאל לימין, הוא שתפיסת עולם שמאלנית היא כזאת שאומרת שניתן להבין הכל. שניתן לתת לכל דבר הסבר רציונלי. הסירוב לנסות להבין תופעות קשות, או הסירוב להאמין שניתן להבין אותן או שצריך להבין אותן – מהווה עמדה ימנית. אין זה אומר שכל הימנים מתכחשים למדעי החברה, אלא שכל מי שמתכחש למדעי החברה נחשב בעיניי לימני.
אפילו מחבל מתאבד הוא בן אדם, ואפילו הוא מופעל על-ידי אותם כוחות אבסולוטיים, שהיו פועלים באותו האופן על כל אדם אחר בנסיבות זהות. אמירות מהסוג: “הם חיות אדם! הם לא אנושיים! איך אפשר לעשות דבר כזה?!”, הן אמירות ימניות. בסרט ג'נין ג'נין מתאר אחד הניצולים את הטבח, ואחר-כך אומר: “אני לא מבין איך הם יכולים להתנהג ככה, היהודים. אני לא חושב שאלוהים ברא אותם. לא יכול להיות שהוא ברא יצורים אכזריים כל-כך. הם לא בני אדם". הסרט, בהקשר שבו הניצול מדבר, מציג אותו במבט אמפתי. אפשר, בהחלט, להבין מאיפה מגיעים הזעם שלו, התסכול והשנאה – אבל אין ספק שההתבטאות הזו היא מאוד ימנית מצידו.
יש צורך להדגיש, אולי, שהנסיבות המעצבות הן רבות ומפורטות ביותר. אינני טוען שקל להסביר מה גורם למישהו לפוצץ את עצמו, למשל, אלא רק שניתן לעשות זאת. שיש לכל דבר הסבר. הטענה לפיה אני יכול להציב כל התנהגות אנושית על רקע הנסיבות שבתוכן היא מתרחשת – נסיבות נפשיות, חברתיות, חומריות – פירושה גם, שאני מאמין ששום דבר איננו מאפיין של המבצע, ובוודאי שאיננו מאפיין של האנשים "מסוגו". אני מניח שהוא פעל כפי שפעל, או חושב כשם שהוא חושב, בשל הגורמים המעצבים הללו. אני טוען: על מנת שיצא אי מי לפוצץ את עצמו במרכז תל אביב צריכות להתקיים נסיבות כאלה וכאלה. בהינתן נסיבות כאלה וכאלה – כל אחד אחר היה נוהג באותו האופן.
אין זה אומר שכל ימני הוא גזען – אפשר להיות ימני גם בלי להיות גזען. אבל אני מגדיר אמונות גזעניות כימניות. מי שחושב שהיהודים מסוגלים לבצע פשעים איומים פשוט משום שככה זה יהודים – הוא ימני. המחשבה שערבים פשוט שונאים אותנו ואין מה לעשות לגביי זה, היא מחשבה ימנית. החשיבה השמאלנית מנסה להסביר מאיפה מגיעה אלימות ומאיפה מגיעה שנאה, וטוענת שהיא טמועה בנו כבני אנוש, ומתפרצת כשנותנים לה הזדמנות להתפרץ. זו העמדה הידועה והקשה לעיכול של הבנאליות של הרוע: גם הנאצים היו בני אדם בדיוק כמוני וכמוך. גם אני ואתה היינו נאצים אילו היינו נולדים למשפחה גרמנית ממוצעת בשנות השלושים.

ה. תיקון עולם: פתרונות ריאליים מימין ומשמאל.
הבדל משמעותי נוסף, הוא הפער הנובע מכל זה בהתייחסות לתופעות בלתי רצויות ושליליות: בימין מחפשים אשמים, בשמאל מחפשים פתרונות. אני מוצא את עצמי לא אחת בויכוחים מול מי שמחפש להוכיח את האשמה של ישראל, במקום לנסות להבין ולנתח למה ואיך דברים קורים. זה מובן: החיפוש אחר אשמה הוא מפתה מאוד. עוולות מתרחשים, ומעוררים בנו חשק להעלות מישהו על המוקד. אופן חשיבה שמאלני, בעיניי, מתאמץ להתגבר על החשק הזה. אין אשמים. אין אנשים רעים. השאלה: "עד כמה שכיח זה שישראל כמערכת שלטונית, או ישראלים כנציגיה של המערכת הזו, מבצעים פעולות נגד האנושות ונגד המוסר?” – איננה שאלה מעניינת כשלעצמה. היא חשובה רק אם היא נשאלת מתוך הכרה שכל התנהלות אנושית היא תוצאה של מנגנונים ומבנים.
השלב הבא, לאחר שויתרנו על החיפוש אחר אשמים ואשמה, והקדשנו את עצמנו לניתוח המנגנונים – הוא השאיפה לתקן את המנגנונים עצמם. כלומר, השמאל הוא מטבעו יותר אופטימי ויותר רדיקלי מהימין. על מנת להיות שמאלני, אתה מוכרח להאמין שהחברה היא ברת תיקון. שהמנגנונים והמערכות החברתיות, שהנסיבות הסוציואקונומיות והתרבותיות, שהערכים הרווחים והאמונות הנורמטיביות – שכל הדברים הללו עשויים להשתנות. בעצם, אין אתה מוכרח להאמין שהשינוי אפשרי, אלא רק שהוא ראוי. אולי לא עלינו המלאכה לגמור, אך בהחלט איננו בני חורין להבטל ממנה. והמלאכה איננה לתפוס את האחראים ולהעמיד אותם לדין. המלאכה היא ליצור חברה מתוקנת, נעדרת עוולות. לתקן את העולם.

הגישה הימנית היא שהשאיפה לתקן את העולם היא נאיבית, דימיונית, בלתי סבירה. לעתים נשמעת הטענה, שהשאיפה לתקן את העולם היא מסוכנת. הגישה הימנית היא שדברים מסויימים תמיד היו ותמיד יהיו, וכל שנותר לנו הוא לגדר את עצמנו ולהדוף את הסכנה רחוק ככל שידנו משגת ממפתן דלתנו. אמירות ימניות שכיחות הן: “אין מה לעשות, ככה זה בחיים", או "ככה זה בטבע". בימין מניחים שלא ניתן למנוע נוכחות של כוח – ולכן כדאי פשוט להיות בעל הכוח, בכדיי להגן על עצמך ולהינות מיתרון מעשי. בימין מאמינים שלא ניתן לחלק את השפע באופן שיוויוני: תמיד יהיו עשירים ועניים, ולכן כדאי להיות עשיר, ולדאוג לאינטרסים שלך. בימין סבורים שלא ניתן להשיג שלום, אך ניתן להשיג רגיעה המבוססת על הרתעה. שלום אמיתי נובע ממאזן כוחות שהוא לטובתנו.

ו. זהויות סקטוריאליות וערכים אוניברסליים.
שילוב הגורמים הללו מוביל אותי להבדל אחרון ובלתי נמנע בין ימין ושמאל. מעצם טבעו, כפי שנוסח במאפיינים לעיל, שואף השמאל להיות אוניברסלי ואבסולוטי. אם כל בני האדם זהים ומופעלים על ידי אותם הכוחות, ואם השאיפה היא ליצור מערכת של כוחות שאין בה עוול – הרי שזהויות אינן גורם משמעותי במיוחד, ופעמים רבות הן מתמסמסות כליל. ערכים הומניסטיים, פציפיסטיים, אנטי-מלחמתיים, בלתי אלימים – הם תמיד ערכים של השמאל. הימין יכול לטעון שאלימות היא רע הכרחי, אך הדגש יהיה על היותה הכרחית, ולא על היותה רעה. ערכים לאומיים, פטריוטיים, ערכים של הגנה עצמית ושל הזכות להגדרה עצמית, ערכים של זהות ושל שייכות לקבוצה מכילה – הם תמיד ערכים של הימין.

לפיכך, אני מוצא שמי שאוחז בעמדות הרביעית והחמישית בסקאלה שבה פתחתי, אוחז בעמדות שמאלניות. העמדות הרביעית והשישית הן על סף השמאל. כל יתר הדעות – גבוהות או נמוכות מאלה בסקאלה הזו – הן דעות ימניות. גם ישראלים שאוחזים בדעות של הימין הפלסטיני – אשר בישראל נחשבים לשמאל קיצוני, או לשמאל סהרורי – הם ימנים בעיניי, משום שהם אוחזים בדעות ימניות. כך גם באשר לספרדים והולנדים שתומכים בעמדות של הימין הפלסטיני, או אמריקאים שאוחזים בעמדות של הימין הישראלי. על מנת להיות שמאלני, אתה נדרש להחזיק בדעות שמאלניות, שהן דעות אבסולוטיות, שאינן תלויות בזהות ובשייכות שלך. כאמור: מחנה השמאל הוא המחנה של תומכי שלום מכל דת ולאום, ומחנה הימין הוא המחנה של סרבני שלום מכל דת ולאום.

דעות מימין ומשמאל.
כשפעילה פמיניסטית אומרת שצריך לעקור לאנסים את הביצים או לתת להם להירקב בכלא לשארית חייהם: היא משמיעה עמדות בלתי פמיניסטיות בעליל וימניות במובהק. כשפעילה ישראלית פרו-פלסטינית מביעה שמחה על מוות של חיילי צה"ל היא מביעה עמדות ימניות קיצוניות, שהן אנטיתזה לאי-אלימות ולפציפיזם. כשפעילה נלחמת בעד חירות הפרט ונגד התערבות של המדינה, ולכן תומכת בהפלות ונישואין חד-מיניים מחד, אבל מתנגדת לרגולציה של השוק החופשי, לקביעת שכר מינימום או להחלת ביטוח בריאות ממלכתי מאידך – היא אוחזת בדעות ימניות ושמאלניות בו זמנית.
ניסיתי למתוח כאן את הסקאלה התיאורטית בין "ימין אבסולוטי" לבין "שמאל אבסולוטי", מתוך מקום של כבוד לימין ולשמאל. במקום לקרוא לאלה יפי נפש ולאלה גזענים חשוכים – לנסות לשייך את אלה ואת אלה לגישות יסודיות שונות באתיקה, אונטולוגיה וסוציולוגיה. אני מניח שאין "שמאלנים טהורים" או "ימנים טהורים": כל אחד נמצא איפשהו על הסקאלה. הקצוות של הסקאלה הם קצוות של פרשנויות שונות ולא של מסקנות שונות: יכול להיות מצב ששתי פרשנויות שונות של המציאות תגענה לאותה מסקנה אופרטיבית. חרדים מתנגדים למצעד הגאווה מטעמי שמרנות, אנרכיסטים מתנגדים למצעד הגאווה משום ש"אין גאווה בכיבוש" או משום ש"אף אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים". העובדה שאלה ואלה הגיעו לאותה המסקנה לא אומרת שהם שייכים לאותו מחנה פוליטי. אנשי ימין שמאמינים בארץ ישראל השלמה ואנשי שמאל שמאמינים במדינת כל אזרחיה – עשויים ליצור קואליציה בעד סיפוח השטחים, ובכל זאת אין הם שייכים לאותו מחנה. כך גם התנגדות לשחרור מחבלים בעסקת שליט, לדוגמה, כאמור, עשוי לנבוע ממניעים שונים ומדרך אחרת לראות את המצב. הקצה התיאורטי של "השמאל הטהור" הוא הקצה שמאמין בדטרמיניזם, וכפועל יוצא בתוצאתנות ובאוניברסליזם. הקצה התיאורטי של "הימין הטהור" מאמין בבחירה חופשית, וכפועל יוצא בתורת המידות ובסקטוריאליזם. אפשר לראות את כל הכתם הזה פשוט בתור משחק בשיום וטרמינולוגיה: במקום להסתכל על ימין ושמאל בתור תופעות חברתיות (אמור לי למי הצבעת ואומר לך מי אתה) ניסיתי להתייחס לימין ושמאל בתור תנועות רעיוניות-תפיסתיות.

אנחנו חיים בסקאלה חברתית מורכבת. אין ימנים טהורים ושמאלנים טהורים. אין דיכוטומיה. החלוקה שערכתי כאן איננה מכסה את כל תחומי החשיבה האנושית ואת כל תחומי הפעילות האנושית. ישנן גישות פוליטיות, כלכליות, מדיניות וחברתיות שאינן נופלות בקטגוריות של ימין ושמאל. ישנן עמדות שנמצאות במקום כזה או אחר על הסקאלה. 
ניסיתי לטעון כאן רק, שנכון לראות את הסקאלה שבין ימין ושמאל על סמך ההבדלים המהותיים שביניהם, ולא סמך המצעים, או השורות התחתונות, שכן אז מתקבלת המחשבה ששמאל ישראלי ושמאל פלסטיני הם הפוכים זה מזה – והלא לא כך הדבר. הימין מזהה סקטורים, השמאל מתעלם מהם.
ומלבד זה, אינני מבין איך מישהו יכול להיות שמאלני או ימני או לא זה ולא זה – ולא להתנגד לניסויים בבעלי חיים, או להצדיק אותם באיזושהי דרך. זו הרי אכזריות מחליאה ומיותרת בעליל, לפי כל שיטה שתבחר.

« הכתם הקודםהכתם הבא »

תגובות

תגובות בפייסבוק על "הבדלים שבמהות בין שמאל וימין"

6 תגובות בבלוג על "הבדלים שבמהות בין שמאל וימין"

  1. אסף גרי
    28 במאי 2013 @ 21:10

    כתם מאלף!
    אהבתי דרך אגב את השימוש במלה "כתם" עבור פוסט, חיפשתי בעבר חלופה עברית והסתפקתי ב"קטע", כתם היא מלה הרבה יותר מוצלחת.

  2. נירוס
    30 במאי 2013 @ 19:50

    תודה רבה!

    גם לגביי המחמאה על הכתם, וגם לגביי המחמאה על המונח "כתם".
    :)

  3. אסתי
    22 בינואר 2016 @ 17:35

    האם האמונה שהאדם טוב מיסודו, או רע מיסודו היא הבסיס לחלוקה ימין ושמאל?

  4. נירוס
    27 בינואר 2016 @ 16:25

    אני לא בטוח שהבנתי את דבריך – האם את טוענת שנובע מדבריי שהאמונה בטוב-או-רע האדם מיסודו היא הבסיס לחלוקה, או שאת עצמך טוענת כך?

    מכל מקום – אני לא טוען כך. אני טוען שהחלוקה נעשית סביב שאלה אחרת: עד כמה האדם אחראי לגורלו ולמעשיו? או: עד כמה האדם בן חורין?

    הימין סבור שהאדם חופשי ואחראי למעשיו, ועל כן – אם הוא רע, הוא אכן רע, ואם הוא טוב, הוא אכן טוב. לכן ראוי להעניש אותו על מעשים רעים, להכריח אותו לבחור בחירות ראויות, לכפות עליו לשאת בתוצאות של בחירות שגויות וכולי.

    השמאל סבור שהאדם איננו חופשי באמת, ולכן איננו אחראי למעשיו באמת, ועל כן – אין אנשים "טובים" ואנשים "רעים" – הכל תוצאה של נסיבות (כלכליות, חומריות, נפשיות, חברתיות) – ולכן, אין זה ראוי להעניש, לדרוש מאנשים לבחור היטב, לכפות עליהם לשאת בתוצאות בחירותיהם וכולי. במקום זה, יש לשנות את הנסיבות כך שהרווחה הכללית תגבר.

  5. ליאל
    20 באוקטובר 2017 @ 14:30

    היי. קראתי את מה שפרסמת בבלוג. יש לי כמה דברים להגיד:אני לא חושב שבאמת אפשר להגדיר מה הוא ימני או שמאלני. אני ימני, אבל דוגל בארץצישראל השלמה כמובן ללא ההתנחלויות. אדבר עליהן יותר מאוחר. אני דוגל בעזרה לחלשים, בעלי מוגבלויות זקנים וכו. אני בעל מוגבלות בעצמי. אני חושב שהשילטון מפכיר את הנכים, מפלה בין נכים כאלו לאחרים. אתן דוגמא בנושא:אני אדם עיוור. העובדה שאני לא מקבל דמי ליווי כמו שאר הנכים מקוממת. בעוד ששאר הנכים מקבלים 2400₪ אני מקבל 700₪ במקרה הטוב 900₪ אם אני עובד. עוד דבר:כתבת על יחס בין יהודים לערבים. אני בעד שתי מדינות לשני עמים, ממש לא בעד להרוג אנשים חפים מפשע אלא כאלו שרוצים להרוג אותי. אז זה הופך אותי לשמאלני? אני בעד לזכויות לבני מיעוטים בתנאי שלא יחטרו תחת שלטון החוק בישראל, לא יסיתו נגדה וכו. מה זה אומר עלי? אני בעד עזרה לעניים ומיגור התופעה הזו. מה שאני מתכוון שהשמאל והימין לדעתי שייכים למנהיגים ולמפלגות הפוליטיות ופחות לציבור. יש לי המון מה להגיד עוד, אבל אני מניח שאפשר להסתפק בזה. ושוב תודה על הבהרת הנושא. אני אשמח לדעת מה את חושבת, אם עדיין כדאי להבחין בציבור בין שמאלני וימני? זה גורם לכל כך הרבה שינאה.

  6. נירוס
    23 באוקטובר 2017 @ 17:17

    כתבתי בסוף דבריי, שאין "ימנים טהורים ושמאלנים טהורים", אלא כל אחד מצוי במקום כלשהו על פני הסקאלה ולפעמים, במקומות שונים על פני הסקאלה בנוגע לעניינים שונים. אני ביקשתי רק להציע את תחומי הסקאלה – מה מצוי בקצה העקרוני האחד שלה ומה מצוי בקצה העקרוני הנגדי.

    יתר על כן, בבלוג הינשוף העיר אחד המגיבים, שויטגנשטיין הציע לחשוב על הגדרות כעל סיבים בחבל: אף הגדרה איננה ממצה את כל החבל בשלמותו, כל הגדרה מתחילה בנקודה כלשהי של החבל ומסתיימת בנקודה כלשהי שלו, וכל הגדרה תורמת משהו, מוסיפה עוד נדבך, למושג שאותו היא מבקשת להגדיר. אני מסכים עם הטענה הזו – ההגדרה שלי תורמת נדבך מסויים להבדלים המהותיים שבין שמאל וימין. היא לא ממצה את הנושא.

    ולסיום, הטענה היסודית שלי היא, שההנמקות מעניינות יותר מהמסקנות, משום שעל בסיס הנמקות מנוגדות בתכלית ניתן להגיע למסקנות זהות. התחלתי מפני השטח – העמדות המעשיות הנהוגות בחוגים המכונים ימין ושמאל, שנדמה על פניו שהן סותרות לעתים את עצמן – וחיפשתי את המכנה המשותף ברמת ההנמקה ולא ברמת המסקנה, או העמדה המעשית. מצאתי, שביסוד העמדות הימניות יש אמונה בחופש הבחירה, שמובילה למוסר של חובות מוסריות (אחריות אישית, שכר ועונש) ואילו ביסוד העמדות השמאליות יש אמונה בדטרמיניזם חברתי, שמובילה למוסר של זכויות מוסריות (אחריות של המנגנונים החברתיים ולכן גם שאיפה לתקן אותם מהיסוד).

    כל העמדות שאתה אוחז בהן, לפיכך, אינן נוגעות באופן מובהק לדיון שלי. יחד עם זאת, הן מוכיחות את ההפך מטענתך ששמאל וימין שייכים למנהיגים ולמפלגות ופחות לציבור. אדרבא, לדעתי כל אדם אוחז – לעתים בבלי דעת – בהשקפת עולם כזו או אחרת ועל כן על כל אדם ניתן לומר שהשקפת העולם שלו מצויה במקום כלשהו על פני הסקאלה האמורה.

    מצד שני, האם *כדאי* להבחין בציבור בין שמאלני וימני? האם ההבחנה גורמת שנאה? האם פוליטיקאים עושים שימוש אינטרסטנטי או אפילו דמגוגי ומניפולטיבי בהבחנות האלה? כל אלה הן שאלות חשובות מאוד, מתחום אחר בעליל. לא נתתי דעתי עליהן. (אולם באופן אירוני – כל דעה גם לגבי השאלות הללו תהיה גם היא דעה ימנית או שמאלנית, לפי הסקאלה שלי).

כתוב תגובה





  • אודות

  • קטגוריות

  • תגובות אחרונות

  • כתמים אחרונים

  • להירשם לעידכונים בדוא"ל

    שלח את כתובת הדוא''ל שלך ומעכשיו תקבל עידכון בכל פעם שיהיה כאן כתם חדש.