(נה עולה עם שול ערביים)

פורסם בתאריך | 2 במאי 2019 | בקטגוריה | שירים

**

נֹהַ עוֹלֶה עם שול ערביים מסף תהום דמעת עולם הגדולה, המלוחה, הנגהת ניאון תומים. אך מוך של ארגמן זה, הנמסך אלי שסע רקיעים כִּלְכַרֵי עוֹלַל, מותיר בה נִבְדָדוּת מִתֶת הדעת מוֹ עצבות ועיזבון, נוכח יקיזת יומא שמן השגר. באומרו: עוד תהיינה סיבות המון.

רוח לוחש על פכיית אגליים עת הגו המונח מפייס שסעיו: כי תהא, כי תבוא, הִכַסְפוּת זו לגוף אנוש. לוטפת אמה לזרוע כנגע חתול קימוריו את אשר ייצב לו – חלום, פנס, ושוקיו של עזוב ברחוב – ומאדמת צל ניאון, נוכח יקיזת יומא שמן השגר. באומרו: עוד תהיינה סיבות המון.

הן האדם, כעין הים, גומע שתת ימי שניו.
כמות הים ניסך מרפא ומלח
ולא נוסף כי אם השגר באומרו:
עוד תהיינה סיבות המון. עוד מחר יִבְהָרַה זרח.

|| כל הכתמים בקטגוריה: שירים ||

« הכתם הקודם
הכתם הבא »