רגעים של חשק ועצבות אחרית

פורסם בתאריך | 2 במאי 2019 | בקטגוריה | שירים

א.

אז השמש יורד אל שדה, לקראת תום,
לידעו רום רקיע ורגש וחום
והלהט פורץ חושני ואדום.
אז הרוח לוחשת על שדה הכותנה
המחשיך, המכסיף נחמות לבנה
ומלא כיסופים לזיכרון קץ היום.

ב.

עוד החורף מוסיף ומכביד על הצמר.
פועים עגלי-גשם במדרון הרים.
סבא-ים, אפרפר ירקרק, הוא גומע העדר
ובגעש גועה הוא גבוה אל חופים אחרים.

כן, הים מצטער אז אלפי חורפים.
בחטא גאותו הקדמון מתרומם אל חופים,
ביצרו הבהמי נושק לדבש החול,
בתנועה מחזורית עולס נחשול-נחשול
ללקק משפתיו עקבות יחפים.
וברגע אחרון רווי ענג כחול
טח עוד גל וזורע בו קצף לבן
לספק גאונו עד בוא קיץ עם זמן,
עד נותר רק טלה נאבד בדמותו של ענן.

שתי זקנות בנות-עטין מהלכות במדרון.
ריח מלח חריף עוד דבק בו לזכר.
"מעשה של גסות" הן תגענה רטון
והחורף יוסיף ויכביד על הצמר.

ג.

סתיו.
עמד עץ משולהב
תאווה בגווניו
של אדום עד זהב.
רוח נשב,
לחש באוזניו
סודות המלחש מאהב בנאהב.
נכפף העץ, שולחו ענפיו
והרוח ערי מגלה אחוריו.
כך העץ מתנועע קדימה ושב
ומפשיט את עליו,
כל עלה מעליו,
עד נותר אך עלה אחרון, מבויש ומסמיק באדום ובזהב.

והעץ העירום בקרה הלילית
זוכר בתאווה לאדרתו חכלילית.

ד.

הנה, ניחוח הדרים עולה בפרדס.
שיבולים מזדקפים אל הפרי הכבד.
נער יחף את השביל מפלס
ונער שני מתעקב וצועד.

שמה נער לנער נושק ועולס.
תחת רקיע יודעים אהבה מלאת לובן פריחת ההדר השיכרית.
והנה, ריקן ומסריח נשאר רק פרדס.
רגעים של חשק ועצבות אחרית.

|| כל הכתמים בקטגוריה: שירים ||

« הכתם הקודם
הכתם הבא »