שושנים בן הציבורי
פורסם בתאריך | 2 במאי 2019 | בקטגוריה | שירים
טיפות של גשם נשארות לנצנוץ
על עלעלי הכותרת החדשים
שפרחו לשושנים בגן הציבורי,
ליד ספסל, יושבים עליו זקנים וילדים ואנשים,
בבוקר בהיר, אחרי לילה סגרירי.
העיר כולה שוקטת. האוויר רחוץ.
במשעולי שדרות מרובות כבישים
נוהמות מכוניות אל הרקיע הבהיר
אל הכביסה במרפסות תלויה. ובפנים משתעלים קשישים.
כמו רקדן ליד הפח צועד חתול זהיר.
אני שוב מרגיש בבית.
שוב כמו בבית, ביום שיש בית-ספר.
ועושה עצמי חולה, כשבאמת הכל בסדר.
לשבת בסלון
עם תה של אימא ועם סוודר
ולשמוע שיר ילדות ישן וטוב.
האור הזה מושך אותך להיות בחוץ.
מין בוקר טוב ראשון אחרי ימים קשים,
אחרי הלילה החשוך והשתיקה העצבנית.
זה תופס אותך פתאום, אחרי סופה: דברים פשוטים ורגישים.
הודאה שקטה ורגיעה זמנית.
אני שוב מרגיש בבית.
שוב כמו בבית, ביום שיש בית-ספר.
ועושה עצמי חולה, כשבאמת הכל בסדר.
לשבת בסלון
עם תה של אימא ועם סוודר
ולשמוע שיר ילדות ישן וטוב.
טוב, יהיה טוב. אני מתחיל להתאושש.
אני מתחיל ומקווה ומאמין.
טוב, יהיה טוב. וכבר עכשיו אני יכול להתרגש,
למצוא שמחה בסתם דברים פשוטים.
להתגבר. להתרגל. לבנות חיים.
טוב, יהיה טוב.
אני שוב מרגיש בבית.
שוב כמו בבית, ביום שיש בית-ספר.
ועושה עצמי חולה, כשבאמת הכל בסדר.
לשבת בסלון
עם תה של אימא ועם סוודר
ולשמוע שיר ילדות ישן וטוב.